(מאת רוני כהן, מאמן פסיכו-מוטורי, מומחה לטיפול בלקויות קשב ולמידה בשיטת רביב www.rcraviv.com)

הפסיכולוג הקליני אוהד נחום מספר בבלוג שלו 'דברים שרואים משם' על קַשָּת קוריאני בעל ראייה לקויה בשם אִים דוֹנג-יוּן (Im Dong-Hyun) שסיפק שפע כותרות באולימפיאדת לונדון האחרונה:

הטלגרף הבריטי הכריז על קַשָּת כמעט עיוור בדרכו לזהב. יותר ויותר אנשים התחילו לשאול את עצמם איך מחזיק שיא העולם מצליח לקלוע למטרה עם ראייה כה פגומה?

כמו קליעה למטרה בחץ וקשת גם קליעת עונשין בכדורסל היא 'פעולה סגורה'. 'מיומנות מוטורית סגורה' היא מטלה תנועתית המבוצעת בסביבה קבועה, כשתנאי הביצוע מוכרים ללומד ואינם משתנים במהלך הלמידה ודפוסי התנועה שלה קבועים וחוזרים בכל ביצוע ללא שינוי.*

בביצוע פעילות מוטורית סגורה הספורטאי שולט במהירות ביצוע המטלה, ולאחר הכנה מנטלית (סידור נשימה, הדמיה) ומיקוד הקשב, הוא ישתמש ברוטינה הקבועה שלו מהאימונים. ספורטאים רבים מדווחים כי בעת ביצוע המטלה, פעולתם אוטומטית, ללא חשיבה מכוונת. נדמה כי לספורטאי המיומן מאפייני המיומנות המוטורית הסגורה הופכים את הביצוע לקל ונוח יותר, אבל חשוב להתייחס גם למאפיינים המנטלים של ביצוע כזה.

מבחינה פסיכולוגית, בניסוחו של אוהד נחום, "במצב זה הספורטאי חש שהצלחה או כישלון של הפעולה תלויה בו באופן בלעדי. האחריות על כישלון הינה עליו באופן בלעדי" ('דברים שרואים משם').

ברגעי הכרעה ביצוע מוצלח של פעילות מוטורית סגורה הופך למאתגר הרבה יותר, שכן התמקדותו של הספורטאי באחריות המוטלת עליו עלולה לפגוע בשלב החשוב ביותר של ביצוע המטלה: שלב מיקוד הקשב. אם לספורטאי אין ביטחון עצמי מלא ביכולותיו, הוא עלול לסטות מהרוטינה הקבועה שלו, לעשות מאמץ מיוחד – ולהיכשל. בתופעה זו נוכל למצוא חלק מההסבר לפערים באחוזים בין אימונים למשחקים בביצוע פעולה מוטורית סגורה דוגמת קליעת עונשין.

לנוכח מבחן המאפיינים המוטורים והמנטליים של מיומנות מוטורית סגורה, האם אפשר להציע שראייתו הלקויה של אים דונג הייתה לו בעצם ליתרון על קשתים שראייתם הטובה? לדעתי בהחלט כן.

ספורטאי בעל ראייה פגומה רואה את המטרה קצת פחות טוב, ולכן נשען יותר על ה"תחושה" בקליעה ומתרכז בלהיות עקבי בפעולותיו. כשהוא נשען על "התחושה", דונג-יון למעשה מסתמך על זיכרון שרירי או ביו מכאני, זיכרון גופני שכזה דומה לרצף פעולות בנהיגה שהופך לאוטומטי והגוף זוכר. בנוסף, הוא מסתמך על רוטינה קבועה שמאפשרת חווית שליטה גדולה יותר מבחינה פסיכולוגית מול מטרה בסיטואציה מלחיצה" (אוהד נחום, 'דברים שרואים משם').

העובדה שראייתו של דונג-יון לקויה אולי אף עזרה לו להימנע מהסחת דעת ולשמור על מיקוד הקשב הפנימי שלו לסדר של הפעולות והתחושות ולקצב הפנימי של המטלה.

מסקנה הנובעת מכך בקשר לקליעת עונשין: במיומנות מוטורית סגורה, שתלויה אך ורק בספורטאי עצמו, כגון קליעת עונשין, הדבר הנכון לעשות הוא להסתמך על הכנה, על רוטינה ועל מיקוד הקשב בפעולה עצמה (או ברכיב אחד של הפעולה), במקום להתאמץ במידה יוצאת דופן לבצע קליעה טובה. טכניקת עזר נוספת היא לבהות בטבעת ואף לראות אותה מעט מטושטשת (לא בפוקוס), טכניקה זו תעזור לשחקן להיות משוחרר יותר ותחבר אותו טוב יותר ל 'תחושה' של הזריקה.

ניסוי פשוט שעשיתי בעבודתי באחת ממחלקות הכדורסל לנערות הניב תוצאות חד-משמעיות: על הבנות הוטל לקלוע לסל בעיניים עצומות משלוש עמדות קרובות לסל: 45 עם כדרור אחד מימין; 45 עם כדרור אחד משמאל; ג. מול הסל ללא כדרור. בעיניים עצומות הבנות קלעו באחוזים גבוהים יותר מאשר בעיניים פקוחות. הניסוי חיזק את הביטחון העצמי שלהן, לימד אותן להסתמך מעט יותר על ה"תחושה" בקליעה, והמחיש להן כמה חשוב להתרכז בעקביות של הפעולה, דהיינו למקד את הקשב. לרבים מהמאמנים ששוחחתי איתם על התרגיל המודעות הזאת הייתה טריוויאלית, אך לעומתם, לחלק מהנערות זה היה גילוי אמריקה הפרטית שלהן.

_______________

* כפי שהגדירו אותה Singer ב-2000 ו-Schmidt & Wrisberg ב-2004.